בעקבות ביקור שלי בתערוכה של ג'ף קונס מוזיאון תל אביב ביוני 2020 עלו לי תהיות לגבי שאלת השאלות- מהי אומנות .
אפשר לבחון את שדה האומנות ולהבחין באומנים שהשאירו חותמם על ההסטוריה של האומנות, על האומנות שהיתה והינה. אומנים שפיתחו את האור בציור, את הפרספקטיבה , את היחס לצבע, את יחס לצורה, לפירוקה ולמורכבותה, את החומריות והיעדר חומריות בציור ,בפיסול , את האומנות המושגית ועוד.
המינעד הרחב של הקולות שנשמעים גם היום בשדה האומנות הם חלק מההתפתחות בתקופות השונות, שיצרו אפשרויות אינסופיות ליצור במגוון כיוונים וטכניקות שמעשירים ומעמיקים את שדה האומנות. מיצבים מרשימים, מיצגים, וידיאו ארט, צילום, לצד הציור והפיסול.
השאלה מהי אומנות טובה לא בהכרח נקבעת על ידי יסוד אובייקטיבי- שבו נבחנת העבודה של האומן לאור כללי אומנות ברורים וגם לא על פי מידת חדשנותו. בעיני אומנות טובה תיבחן בראי ההסטוריה. למי שלמרות חלוף השנים, הרוח שלו תמשיך לעבור מהאומנות שלו, שתמשיך ליצור אצל הצופה תחושה של התרגשות. האם זה אישי? האם זה אובייקטיבי?
האם יש הגדרה אובייקטיבית לשאלה הזאת? ומי קובע? חוקרי אומנות? אספנים? בעלי גלריות?
רעיון חדשני עשוי לתרום להתפתחות האומנות אך לא בהכרח הרעיון עצמו הינו אומנות. יש רבים שמייחסים לדושאן השפעה משמעותית על שדה האומנות ולכן האסלה שהזמין והציג , זכתה למעמד של יצירת אומנות, אולם השאלה אם עצם הצגתה של האסלה , בשלב שהוצגה, הינה יצירת אומנות? האם עצם השפעתה על שדה האומנות הופכת אותה ליצירת אומנות?
האם העבודות של ג'ף קונס הם אומנות? מה ההבדל ביניהן לבין צעצועי ענק בחנות צעצועים? אם ניקח צעצועים שקונס אינו חתום עליהם ונכניס אותם למוזיאון הם יהוו יצירת אומנות? הציורים המוצגים בתערוכה צוירו על ידי אחרים על פי עבודת קולאז' דיגיטלית שנוצרה על ידו. האם עצם החתימה של אומן ידוע על יצירה הופכת את היצירה ליצירת אומנות? אם גם הקולז' ייוצר על ידי אחרים וקונס יחתום עליו, האם עדין זו תיחשב יצירת אומנות ? אומנות שלו? מה המקום של האישי באומנות?
גם היום כשאני רואה ציור של ורמר, או של טרנר ,סזאן או בונארד וגם של דורותיאה טנינג ועוד שורה של אומנים נפלאים עומדת בהשתאות מול הציורים והרוח שעוברת מהם למרות חלוף השנים. גם הכוח העובר ביצירות של סיגלית לנדאו, למרות היעדר הפרספקטיבה של השנים, עשוי לטלטל.
מה ביניהם לבין היצירות של קונס? יצירות? מוצרים?
הסתובבתי בתערוכה, התרשמתי מהגודל של העבודות, מהטכניקה המדוייקת ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על הספור הידוע של אנדרסן, "בגדי המלך החדשים. "